יום ראשון, 23 באפריל 2017

לזכרה של סבתא ברטה - יום השואה

לפני שלוש עשרה שנים הכרתי את סבתא של יובל בעלי, סבתא ברטה. אשה מדהימה, חזקה ומיוחדת שאהבה לספר סיפורים ולשתף בחוויות הרבות שעברה.
כשנה לאחר שהכרתי אותה, היא נפטרה ממחלת הסרטן.




היום, כמו רוב עם ישראל, אנחנו כואבים את כאבם של הניספים ומשפחותיהם. כואבים גם את לבם של אלו שניצלו וסחבו איתם חוויות קשות וכואבות, צלקות שלא הגלידו. חלקם עדיין איתנו וחלקם כבר לא.

בארוחת הערב כשהתיישבנו יחד, הקראתי לילדים שני דפים מתוך סיפורה של סבתא ברטה. 




מהיכרותי הקצרה איתה, גיליתי אשה חזקה, דומיננטית, חרוצה, אוהבת, דואגת, מטפלת ומסורה שידעה ואהבה לספר סיפור שהשאיר אותי עם טעם של עוד ועוד וכך גם בכתיבתה. היא הותירה רושם רב על כל מי שפגשה ונכדיה במיוחד. 


פוסט זה מוקדש לה. לעילוי נשמתה של ברטה ניסן, בת יעקב ולונה קנטי. יהי זכרה ברוך.





הנה הצצה לשני דפים מתוך כתביה שיוכלו לשמש אתכן בעת הלימוד על יום השואה. זוהי עדות מרגשת על ילדותה בגטו בבולגריה.







להדפסת התמליל לחצו כאן

תמליל:


עדותה של ברטה ניסן


עד גיל 11 החיים היו רגילים ויפים ושלווים.

הייתי בגיל 11 כשהחלה מלחמת העולם השנייה 1940-1941, הייתי בכיתה ה' ואז פעם הראשונה הרגשתי את האנטישמיות בחג הנוצרים. הוציאו את התלמידים היהודים מהצעדה ואמרו לנו לא להשתתף בחגם בגלל שאנחנו יהודים.

בשנת 41-42 הלכו כל הגברים מעל גיל 18 לגטו ועבדו עבודת פרך. שברו אבנים וסללו פסי רכבת בתוך ההרים הגבוהים כמעט בלי אוכל ושתיה.

בתקופה זו חליתי ולא היה כסף להזמין רופא ולא היה מקובל לבקש עזרה וכסף מאנשים אחרים.

אבי לא היה בבית, הוא היה בגטו ולשכנה שלי נודע שאני חולה ובהפתעה שלחה לי רופא מהעיר לעזרתי.

בשנת 42 שלחו אותנו, הילדים והאימהות שנשארו בבית ממקום המגורים שלנו לגבולות הארץ והכוונה שלהם הייתה להעבירנו לפולין. למזלנו המלך לא הסכים שאנחנו נעזוב את בולגריה. אך לאחר זמן מה הגרמנים הרעילו את המלך בברלין.

ביום אחד בבוקר קיבלנו הודעה להיות בתחנת הרכבת עם שלושים ק"ג בגדים למשפחה. חילקו אותנו גברים לחוד ונשים לחוד, ביקשו להתפשט ולקחו את כל דברי הערך שהיו על גופינו: מטבעות, שרשראות זהב וכסף. נסענו ברכבת של בהמות עם דלתות סגורות והיה מאוד צפוף ולא ידענו לאן פנינו.

בסופו של דבר, הגענו לעיר רחוקה ליד הגבול. גררו אותנו לבית ספר – בניין ישן עם חדרים גדולים. בחדר שלנו היו ארבעים איש כולל ילדים קטנים.

קיבלנו מהמטבח של היהודים צלחת שעועית לבנה מבושלת במים ורבע לחם לאיש ליום. כולם היו רעבים והילדים בכו ורצו לחם. הייתי אז נערה בגיל 12 ועל צווארי שבבגד היה תלוי טלאי צהוב שכתוב בתוכו יהודייה.

יום אחד במקרה עברתי דרך מאפייה קטנה. עבדה אישה עם שתי בנותיה : אחת בגילי והשנייה תינוקת בעגלה.

האישה בקשה שאני אעזור לה לסדר את הלחם במדפים, היא עבדה לבד כי בעלה היה בבית סוהר בגלל שהוא עזר לפרטיזנים.

קיבלתי את בקשתה ברצון, הורדתי את הסמל של היהודייה מהבגד והתחלתי לסדר את הלחמים. הידיים שלי שרפו מהחום של הלחמים. תמורה לעבודתי קיבלתי לחם אחד. ושמחתי הייתה גדולה מאוד.

הכנסתי את הלחם תחת מעילי ורצתי מהר, שלא יראה אותי איזה גרמני , אל בית המגורים שלי. הלחם היה מחולק ל40 חתיכות בשביל כל האנשים שגרו איתנו בחדר. הילדים היו מתעוררים בלילה רעבים, הם רצו לחם.

בשנת 1944 בחודש ספטמבר נגמרה המלחמה.

חזרנו לביתנו ללא בגדים וללא רהיטים. החיים החלו מחדש והיינו מאוד מאושרים על כך שנשארנו חיים.

ואז בגיל 14 כשהתקבלתי לתיכון, קנו לי רק מחברות אבל הרצון ללמוד היה גדול. היתה לי מחברת כללית והייתי רושמת הכל אחרי שהייתי מגיעה הביתה, הייתי מעתיקה מהמחברת הכללית לכל המחברות לחוד של אותו מקצוע. אם לתלמיד יש רצון ללמוד, אין גבולות והוא יכול להגיע למטרתו.

היה לנו מורה בגיאוגרפיה שהיה אומר הלימוד הוא הרכוש הטוב ביותר, הוא קבוע וצמוד תמיד איתנו. אף אחד לא יכול לקחת אותו מכם.

הייתי מקבלת כסף מאבי עבור פעמיים בשבוע לקולנוע אך הייתי הולכת רק פעם אחת ועם הכסף שנשאר הייתי חוסכת והייתי קונה ספר לספרייה שלי.

בחופש הגדול הייתי קונה חוברות במתמטיקה והייתי פותרת שאלות שלא קשורות ללימודים כך גמרתי בית ספר תיכון עם תעודת בגרות טובה. הלימודים הללו עזרו לי מאוד בחיים בארץ.

בשנת 1948 הגיעו שליחים מארץ ישראל יחד עם בן גוריון. הוא נתן הרצאה והדליק בליבנו את החלום שהיה לנו לעלות ארץ ישראל.

80% מיהודי בולגריה נרשמו לעלייה ולא רק מארצנו, היתה עלייה מכל אירופה.

הדבר שעזר לי מאוד בחיים היה לימודיי בתיכון – בעזרת התעודה שלי, עבדתי במשך המון שנים בתור מנהלת חשבונות וגידלתי משפחה לתפארת עם שבעה נכדים.

אני מאחלת לכם שתצליחו בלימודים ובחיים ללא מלחמות רק שלום שיהיה בארצנו היפה והפורחת.





ברטה סיימה במשפט שהשאיר את כולנו נרגשים,
"אני מאחלת לכולכם שתצליחו בלימודים ובחיים, ללא מלחמות, רק שלום שיהיה בארצנו היפה והפורחת".

ברטה היקרה,
נזכור אותך לעד.

נולדה ב: 30.11.1930  ונפטרה ב: 12.6.2005

יום חמישי, 20 באפריל 2017

לקראת יומן מחנכות, מורות מקצועיות ויומני גננות תשע"ח

יקרות ויקרים,

התחלתי לתכנן את יומני אנשי חינוך לשנת הלימודים הבאה והכנתי לכן טופס מקוון לשם משוב וכל הארה שתוכל לאפשר לי לתת לכם את כל מה שתרצו!

המטרה שלי היא ליצור עבורכם כלים שיעזרו לכם לעבוד נכון יותר, קל יותר וטוב יותר. המשובים שלכם חשובים עד מאוד ומאפשרים לי להבין את הצרכים טוב יותר ועל ידי כך, להגשים אותם.

מתוך המשובים שכתבתם עד עכשיו (ותודה לכל מי שכתב) הוספתי שאלות, והנה - מזמינה אתכם להאיר ולהעיר!

למעבר לטופס המקוון לחצו כאן

תודה לכולם!
מיטל.






יום רביעי, 19 באפריל 2017

המחבוא - יום הזיכרון לשואה ולגבורה

ספר כזה עוד לא ראיתי.


הוא השאיר אותנו שקטים, מכונסים בתוך עצמנו והמומים והצליח להעביר את נושא השואה באופן מרגש במיוחד.

את המחבוא כתב: לואיק דווילייה, צייר: מארק ליזנו וצבע: גרג סלסדו.
הספר מתאים לילדים מכיתה ג' ומעלה. אם כי זה נתון לשיקול דעתכם.
הספר הנפלא הזה כתוב בצורת קומיקס ונוגע בדברים קשים מבלי להלום בקוראים, לפחות רוב הזמן. ספר נפלא שהשאיר אותנו המומים מעוצמתו.


בסיפור מסופר על אלזה המתארחת אצל סבתהּ ומתעוררת משנתה לשמע רחשים שבוקעים מהסלון.  היא מוצאת אותה בוכייה, עצובה ומכונסת בתוך עצמה. אלזה ניגשת אליה מחבקת אותה ושואלת אותה "חלמת חלום רע?" ומוסיפה: "את יודעת, כשאני חולמת חלום רע, אני מספרת לאמא, ואז אני מרגישה הרבה יותר טוב."

כאן מתחילה העלילה עצמה בה סבתה של אלזה מספרת את סיפור ילדותה בצרפת בתקופת הכיבוש הגרמני. היא מאבדת את הוריה, נמלטת אל הכפר בזהות שאולה בעזרת דמויות חומלות שהצילו אותה ועזרו לה עד שאמה חזרה מן המחנה.

תמונת שובה של האם מן המחנה היא אולי התמונה הקשה ביותר בספר, והנהדרת שבו.  ראשה גדול מאוד, שערה קצר וגופה דקיק, במין חוסר פרופורציות המוכר מתמונות של ניצולים.

הספר זכה בפרס אנגולם לשנת 2012.



רעיונות לפעילויות:

1. בסיום סיפור מרגש ומהדהד שכזה רצוי לאפשר לילדים לעבד את רגשותיהם באמצעות שיחה, כתיבה, תנועה, יצירה, ציור או כל מה שירצו. לאפשר לכל אחד מהילדים לגשת למכלול הכלים שרכש כדי להתמודד עם רגשות, לשלוף את הכלי המתאים ולהשתמש בו.


2. התמקדות בתמונות והשוואה ביניהן.
א. השוואה בין תמונה בעמ' 68 לתמונה בעמוד 69 של אמה של סבתא שחזרה מהמחנה, לבין המפגש עם הסבתא.
ב. השוואה בין התמונה של הסבתא בעמוד 68 לתמונה שלה, זמן מסויים לאחר מכן בעמוד 70.
ג. שיח על התמונה בעמוד 78.

3. שיח על דו שיח בעמודים 5-6 המעיד על היפוך תפקידים: מדוע נעשה ומה מטרתו בסיפור.
4. התייחסות לתמונה בעמודים 14-15 תיאור התמונה ורגשותיה של סבתא.
ועוד..



התכווצות והתרחבות (פוסט רביעי בנושא מדע ותודעה)

כשאנחנו חווים משהו מעיק, פוגע או עצוב ישנה תחושה שהלב מתכווץ. הגוף מגיב בהתאם ומתכנס פנימה. והתחושה הכללית שאופפת אותנו היא הרצון להתבודד ולהתרחק מהסביבה.
מהי אותה התכווצות ומדוע היא קיימת? במה היא משרתת אותנו ומדוע היא כה חשובה?





אם נביט פנימה ונכנס לתוך גופינו, נגלה שההתכווצות וההתרחבות היא חלק בלתי נפרד מהתפקוד היומיומי שמשאיר אותנו חיוניים ומתפקדים: התכווצות והתרחבות כלי הדם, התכווצות והתרחבות הוושט המאפשרת העברת מזון מהפה לקיבה, התכווצות והתרחבות השרירים, הנשימה ועוד..
אם נצא מגופינו נגלה שגם היקום מתכווץ ומתרחב.
ואם נדמה את ההתכווצות למשבר כלשהו, ירידה רגשית או פיזית, פחד, עוני, ספק, עצב או געגוע נגלה שגם במקרים אלו ישנה תחושה של התכווצות, פחות אוויר לנשימה, חיים מצומצמים יותר, התבודדות והתרחקות מהעוצמות שקיימות בנו.

ומדוע זה כל כך חשוב?
כיצד התכנסות פנימה מועילה לנו?

מכיוון שאחרי ההתכווצות ישנה אפשרות עבורנו, אפשרות מיוחדת במינה וכל כך פשוטה - להרפות. והבחירה להרפות היא כמו בחירת גל המים הבודד להתאחד עם האוקיינוס ולתת ליקום ולבריאה את האפשרות לסחוף אותו למקום טוב יותר, רחב יותר, פתוח יותר ועל ידי כך להתרחב.
ההרפייה מאפשרת לנו לבטל את האחיזה בדבר המעיק ועל ידי כך מאפשרת לו להיחלש ולחזור למצבו הקודם - רק שכאן מגיע רגע קוסמי או רגע קוונטי. רגע בו אנו בוחרים להתרחב. בו אנו מאפשרים לעצמנו, בעקבות אותה התנסות שעברנו, להסיק מסקנות ולעשות מעין רפלקציה פנימית, שמאפשרת לנו להתרחב בהשראתה.

ואם נחפש דוגמאות, נגלה שמשברים מובילים לצמיחה, שניצחון פחד מוביל לשחרור, שחיתוך ענף מוביל לצמיחת ענף חדש וחזק יותר, שכישלון מוביל (אם נבחר) לתעוזה ומוטיבציה גבוהה יותר ממקודם. שחוסר מוביל למילוי.

אם כך כיצד נוביל להתרחבות? כיצד נאפשר להתכווצות שאנו חווים להוביל אותנו למקום טוב יותר?
נתחיל בכך שנדע שזה חלק בלתי נפרד וחיוני להתקדמות האישית שלנו הן כאינדיבידואל והם כחברה. מדינות חוות משברים ולאחר שהמשבר מגיע לשיאו, מתחילה ההחלמה - ההרפיה - ההתאוששות ואחריה - ההתרחבות.
מי כמונו יודע שזה נכון?
מכל משבר צמחנו. לכן כשמגיע משבר תזכרו שאחריו מגיעה מתנה ענקית, שלא דומה לשום מתנה אחרת שדמיינתם.


ומה קורה עם חומר?
התכווצות והתרחבות של חומר מושפעת מטמפרטורה. חם מוביל להתרחבות בעוד קור להתכווצות. בדרך כלל חומר נוטה להתכווץ עם ירידת הטמפרטורה שלו ולהתפשט עם עלייתה.

צפינו בסרטונים הבאים וערכו ניסוי בעצמנו.






כדי לראות את ההתרחבות והתכווצות החומר השתמשנו בבקבוק, בלון ושתי קערות מים - האחת עם מים קרים מאוד והשנייה עם מים רותחים.



תחילה, הכנסנו את הבקבוק עם הבלון לתוך הקערה עם המים הרותחים. ומה קרה?


לאחר מכן, הכנסנו את הבקבוק עם הבלון שהתרחב לתוך הקערה עם המים הקרים. ומה קרה? הבלון חזר לגודלו הטבעי.




שוחחתי עם הילדים על כך שתהליך ההתכווצות וההתרחבות הוא תהליך טבעי והכרחי כדי שנוכל להתפתח ולגדול מבחינה פנימית.
על-פי הקבלה, על ידי פעולות כאלה של התכווצות והתרחבות נעשית "נשימה", וזה נקרא פעימת החיים.

הכנתי לילדים טבלת התכווצות והתרחבות לכל מיני מצבים בחיים מעולם הילדים. ביקשתי מהם לכתוב מה ההתרחבות האפשרית בעקבות המצב מבלי לשפוט את ההתכווצות.


הנה טבלה עם 3 דוגמאות: (דוגמאות רלוונטיות לילדים באופן כללי)



לסיכום,

צמצום והרחבה, התכווצות והתרחבות, עליות וירידות, אלו חלקים בלתי נפרדים מהחיים שלנו. החשוב הוא להבין שהצמצום זמני ומוביל להתרחבות פנימית וחיצונית.
בפוסט הבא בנושא תודעה ומדע נצא מן הפנים אל החוץ ונבין את הקשר ביניהם.




יום שבת, 15 באפריל 2017

מציירים חד קרן

יש דבר מושלם יותר מחד קרן?

התיישבנו,
ציירנו
והתמוגגנו מניצוצות הקסם שעפו באוויר.


יום שישי, 14 באפריל 2017

כוחן של מילים ומחשבות (פוסט שלישי בנושא תודעה ומדע עכשווי)

בעשור האחרון, כשהנגישות למידע, מחקרים, סרטונים ומאמרים אפשרית יותר מתמיד, אנו למדים על כוחן של מילים ומחשבות. יש לא מעט רצון מצד משרד החינוך להכניס נושא זה לבתי הספר והגנים אך מתוך ניסיון אישי, נושא זה לא יכול להיטמע ולהפוך למשמעותי אם אינו מדובר ביום יום ומאפשר התנסות ממשית לשם הבנת העיקרון הנפלא הזה ובו בזמן מועבר על-ידי דוגמה אישית.

כולנו וודאי יודעים שכשמישהו מאמין בנו, מעריך אותנו ומדרבן אותנו - אנו מרגישים מוצלחים יותר ואף מגיעים להישגים גבוהים יותר ולהפך - כשנוזפים בנו על בסיסי יומי, מעליבים אותנו או לא מאמינים בנו - אנו מרגישים לא מוערכים והדבר עלול להשפיע על הישגינו לרעה (אפקט פיגמליון)





כשניגשתי ללמד את ילדיי על כוחן של המילים והמחשבות רציתי להעביר להם את ההבנה שאין רע והכל  יחסי. דברים שנראים לנו רעים יכולים להתברר בדיעבד כמצבים שהובילו לדברים טובים. ולכן ההתייחסות שלנו למה שקורה בחיינו, היא החשובה ביותר - כיצד אנו תופסים את הדברים. כל דבר שאנו חווים בחיים הוא לחיוב, לשם התקדמות אישית וקולקטיבית. כל כישלון הוא זמני ומוביל להגברת המוטיבציה ולהתגברות, שינוי וגדילה. כמובן שהחשיבה הזו - בכך שהכל לטובה, תלויה אך ורק בנו וניתנת ללמידה.

נתתי לילדיי דוגמה אישית-
למרות כל הקושי בכך שהייתי בשמירת הריון שכללה מיונים דחופים ומנוחה מוחלטת שהקשתה גם על ילדיי ושינתה לנו את כל התכנונים של החופש הגדול, זכינו להיות עם אמי (וסבתם) על בסיס כמעט יומיומי לפני מותה הפתאומי. מתנה שננצור לעד.


תיארתי לילדיי מצבים "רעים" כביכול מעולמם שלהם וביקשתי מהם להגיד לי אפשרויות שונות של חשיבה - אחת חיובית ואחת שלילית על המצב שקרה כביכול, שלא בשליטתם. ככל שהם נכנסו לזה יותר ויותר הם הבינו והרגישו בגופם את ההבדל בין סוגי החשיבה ועל כך שזו בסך הכל בחירה.

בשלב זה צפינו יחד בסרטון הנהדר הזה שעוסק בהבנה שאין טוב או רע, תוך כדי הצפייה תרגמתי להם את הסרטון שהשאיר בהם ובי רושם רב.




לאחר שהצלחתי להעביר את המסר שאין דבר כזה רע ושהכל תלוי בהתייחסות שלנו ובפירוש שלנו למצב, והילדים הבינו את כוח המחשבות החיוביות יכולנו להעמיק את הלמידה ולהבין את כוחן של המילים. הרי מחשבות מורכבות ממילים ומילים מורכבות גם מסאונד - ועל זה נדבר בפוסטים הבאים.

כדי להמחיש להם את כח המילים, שאלתי אותם כיצד ילד ירגיש אם הוריו או מורתו היו מעליבים, משמיצים, ומשפילים אותו  - שניהם הסכימו שהילד היה נעלב, מתכנס בעצמו ולא נהנה משום דבר. וכיצד ילד שהוריו ומוריו היו מעריכים אותו, מאמינים בו, מעודדים אותו היה מרגיש? שניהם הסכימו שזה היה משנה לו את החיים ואת היומיום.

אם כך, האם אני תלוי בסביבה שלי כדי להרגיש טוב?

לא. לסביבה אמנם יש השפעה אך בסופו של דבר הכל תלוי בפרשנות שלנו.

אני תלוי בראש ובראשונה בעצמי - בכך שאני בוחן היטב את המחשבות שלי על עצמי ועל כישוריי.
 בכך שאני בוחר לחשוב על עצמי מחשבות מעצימות ומעודדות גם ובמיוחד ברגעים קשים. בכך שכל דבר שקורה לי, תלוי אך רק בתפיסה שלי ובפירוש שאני נותן למה שקרה.


תרגיל עם ילדים:
להתחיל את היום בהסתכלות במראה ואמירות כגון:
1. אני נהדר / אני נהדרת!
2. היום עומד להיות יום נפלא!
3. אני יכול להצליח בכל מה שארצה / אני יכולה להצליח בכל מה שארצה! ועוד..


הנה סרטון מקסים שרץ ברשת




כדי להטמיע נושא חשוב זה, חייבים לחבר את זה להיגיון, ללוגיקה ולשם כך ערכנו ניסוי בעקבות ניסוי המים של מסרו אמוטו.




לטענת אמוטו, כאשר חושפים כלי מים למילים חיוביות, תמונות יפות או מוזיקה נעימה, מחלקים אותם למספר צלחות פטרי וחושפים אותם לטמפרטורה של -250C למשך שלוש שעות, ניתן לראות במיקרוסקופ שנוצרים בהם גבישים קריסטליים מרהיבים. אולם, כאשר המים נחשפו לדברים שליליים, מתקבלות צורות מכוערות ולא סימטריות.

במשך השנים הניסוי שערך התפתח ואנשים ברחבי בעולם החלו לבדוק את כוחן של המילים והמחשבות על אורז, תפוחים, צמחים ועוד.







מאחר והניסוי שערך אינו חד משמעי וישנה ביקורת על אמינותו, החלטנו שנצא למסע מעניין ונחקור זאת בעצמנו.


תהליך הניסוי והממצאים יעלו בעוד כשבועיים,
מבטיחים לעדכן.




הפוסט הבא יעסוק בהתכווצות והתרחבות.

לחצו כאן כדי להגיע לפוסט הראשון בנושא תודעה ומדע
לחצו כאן כדי להגיע לפוסט השני בנושא תודעה ומדע



היקום (פוסט שני בנושא תודעה ומדע)

פסיעת הדרך הראשונה של ילדינו בתהליך תודעה ומדע עכשווי היא ההבנה היכן הם נמצאים, מהו היקום? מהו כדור הארץ? אילו חוקים חלים עליו וכיצד הם יכולים לשרת אותנו.

ילדים אינם מבינים בגיל הצעיר את גודל העולם בו הם חיים וכדי להתחיל תהליך תודעה, חשוב להבין את העולם כפי שהוא מתוך מחקרים עדכניים וגם לקחת בחשבון שכל הזמן מתווספים מחקרים חדשים וידע חדש מצטרף לידע ישן או אף שולל אותו ולכן, כדי להיות בעניינים צריך מידי פעם להתעדכן במחקרים ותגליות חדשות!

לכן, בשלב הראשוני חשוב ללמד אותם על היקום. (בכל תחנה ישנו קישור לפוסט)


תחנה ראשונה - כדור הארץ
ממליצה ללמד כיחידה בפני עצמה המשלבת קריאת ספרי מידע, צפייה בסרטונים ידידותיים, יצירה ועוד. הנה שבוע למידה בנושא כדור הארץ






תחנה שנייה - לומדים על הירח

לאחר שהילדים למדו על כדור הארץ, ניתן לצאת רחוק יותר ולהגיע לירח. היחידה המרתקת הזו מאפשרת להם ללמוד גם על כח המשיכה ועל השפעתו של הירח על כדור הארץ.
הנה שבוע למידה בנושא הירח





תחנה שלישית - לומדים על מערכת השמש

למידה על המערכת השמש חשובה וחיונית להבנת היקום ומאפשרת לנו להתרחק עוד יותר מהירח ולהעמיק את הידע על כח הכבידה.
למדנו על מיקומינו בזרוע אוריון שבגלקסיית שביל החלב ועל ההבנה שישנן עוד גלקסיות רבות במרחבי היקום.
הנה שבוע למידה בנושא מערכת השמש




בפוסט הבא בנושא תודעה ומדע נלמד על כוחה של מילה ומחשבה.




יום רביעי, 12 באפריל 2017

תודעה ומדע (פוסט ראשון)

אנחנו מכירים כבר כל כך הרבה שנים ונראה ששיתפתי אתכם בחלק גדול, אבל לא המהותי ביותר בחיי. חינוך ללא ספק מהווה חלק חשוב בחיי ונוגע בכל דבר שאני פוגשת במסע המדהים הזה שנקרא חיים. אבל מה מסתתר שם מאחורי הקלעים?

לכולנו יש קליפות רבות שאם נקלף אותן בזו אחר זו, נרד לשורש נשמתנו או למהות הפנימית שלנו.
ומהי אותה מהות פנימית? זהו ייעוד הנשמה. הגרעין שממנו צמחנו, המקור הקדום שגורם לנו לבחור כל מיני דברים וחוויות בחיינו.

אחד הדברים היפים ביותר בחיים, לדעתי, זו האפשרות לבחור לחיות במסע עמוק, לשוט בספינה אל מרכז אוקיינוס הרגשות והחיים ולגלות מי אנחנו באמת. זה תהליך ארוך, מלווה בחוויות שאין דומה להן, שהתחלתי לעבור בערך מגיל 7. זוכרת את אותו יום בדיוק בו שאלתי את השאלה הגדולה "מה המטרה שלי על פני כדור הארץ?".
הגעתי מבית חילוני לחלוטין, ללא שימור מסורות כלשהן. אבי ניצול שואה ואמי ניצולת עירק או לפחות כך אני רואה את זה. שניהם הגיעו אחרי תלאות רבות לישראל וחוו ילדות קשה כאן ולא פשוטה כלל. אבל בתוכם, בכל אחד מהם בער נר גדול וצורך עצום - לשנות את החיים שלהם. הם יכלו ליפול בקלות לקשיים שחוו, אבל הם לא עשו זאת. מיקוד המחשבה שלהם לא היה בקושי וברע, אלא ברגעי השמחה ובאמונה הפנימית שכל זה ישתנה.
הם הצליחו ויצרו עבורי חיים אחרים לגמרי, מלאי אופטימיות ושמחת חיים. הסתכלות על הכוס המלאה, חשיבה חיובית, אהבת הטבע ואהבת היצורים החיים.

בזכות כל הטוב הזה התחלתי את המסע האישי שלי בגיל 7, מנסה להבין את העולם מתוך ראייה של ילדה, באמצעות הרגשות, חמשת החושים והחוויות ולשמחתי כל קושי שחוויתי בחיי (הטרדות מיניות, מחלת פיברומיאלגיה, איבוד תחושה בידיים) הוליד דברים נפלאים וחיוביים. ולא סתם. ידעתי שאין רע . כל דבר שקורה קורה מסיבה מסוימת וטומן בחובו מתנה. ואת המתנות שקיבלתי אנצור כל חיי.

בגיל 19 לאחר גילוי מחלת פיברומיאלגיה (שהחלמתי ממנה באופן מלא), התחלתי ללמוד קבלה - דבר שהתאפשר לי רק בזכות המחלה שהותירה אותי עם זמן פנוי ויכולת ללמוד בכל שעות היממה ואת הלילות הייתי מעבירה בלימודי קבלה, אוספת מידע אחר מידע וככל שלומדת יותר, מגלה שיש עוד כל כך הרבה ללמוד.

תוך כדי לימודי התואר הראשון בהוראה שסיימתי בהצטיינות, התחלתי להעמיק את לימודי הבינה הרוחנית ולמדתי קורס תקשור מעמיק ונפלא. לאחר שצברתי ניסיון וידע המשכתי ללימודי אלכימיה רוחנית, הילינג, תודעה גבוהה,  קראתי ספרים רבים בתחום, השתתפתי בסמינרים והשתלמויות ולאחרונה בסמינר תודעה גבוהה, מדע עכשווי ובינה רוחנית בהנחייתה של אואזיס זולר ספרינג. כל אלו במקביל להעמקת הידע בחינוך והוראה והרחבת הכלים.

במקביל לצבירת הידע התעורר בי הרצון להעביר את החומר לילדים. ללמד אותם מדע עכשווי, בינה רוחנית ותודעה גבוהה. ואני מניחה שבקרוב מאוד אעלה תכנים בנושא.

תכני הפוסטים שיהיו בנושאים אלה, מתאימים להורים שנמצאים בתהליך מודעות ומבינים את חשיבותו. עצם היותכם בתהליך תודעתי יאפשר לילדיכם להיפתח לזה.
יש לכם ילדים אינטואיטיביים? מלאי תבונה רוחנית? עם ידע מוגבר וקוסמי? פתוחים ללמוד על נושאים גבוהים ומעמיקים? זה עבורכם.
את לימודי התודעה אחבר למדע עכשווי ואנגיש לכל ילד.





כל הפוסטים בנושא תודעה לילדים, יהיה תחת התווית "תודעה גבוהה ומדע לילדים" וייכתבו עפ"י הסדר.





יום שני, 10 באפריל 2017

יום שני, 3 באפריל 2017

מציירים סוּקוּלנטים

אם יש משהו שבשנה האחרונה אני רואה בכל מקום, אלו הסוּקוּלנטים הנהדרים שמקשטים כל חנות, יריד, חולצה וקאפקייק שראיתי בתקופה האחרונה.
מה כל כך מיוחד בהם?
הפשטות שלהם הן במראה והן בטיפול.
למרות הפשטות הם שופעים במים ועל כן שמם. בלטינית פירוש סוקולנט הוא עסיס.


יצאנו לגינה עם הסוקולנטים שלנו, ניירות לציור, דוגמאות, עפרונות, צבעי מים, מכחולים וצנצנת מים.



מציירים את אורות הצפון

אתם וודאי יודעים כמה אנחנו אוהבים לצייר
ובמיוחד מקומות קסומים ונפלאים
יעדים שנהיה בהם, אי שם בעתיד.


יום ראשון, 26 במרץ 2017

מיה בת 6! יום הולדת עליסה בארץ הפלאות

מיה בת 6!

כל כך בוגרת וסקרנית,
חכמה וחברותית,
נעימה, יצירתית, מוכשרת ועוד..

כל כך גאה בה וסקרנית לראות לאן הלב והנשמה יקחו אותה.


מיה בחרה לחגוג את יום הולדתה בנושא עליסה בארץ הפלאות שהיא כה אוהבת.
ההכנות היו סופר כייפיות, הכנו אותם יחדיו ונהנינו מכל רגע!

בחרנו לחגוג ביום שבת בבוקר וליהנות מהשמש החמימה שהנעימה את הבנות.

את הכניסה לארץ הפלאות שכחנו לצלם וחבל כי היא היתה קסומה ביותר - היה עליהן לזחול כדי להיכנס לארץ הפלאות.

הכנו שולחן שעליו הנחנו בהמשך את המאכלים הטעימים.



יצרנו פינת משחק מקסימה וכייפית של מסיבת תה מטורפת!




קישטנו את הגינה בבלונים, קלפים וחיילי קלפים של המלכה.
במתחם אחר, העמדנו שולחנות כשבכל שולחן יצירה אחרת.


פינת הכובען המטורף בה הבנות קישטו כובעים ויצרו כובע מטורף!



פינת הארנב הלבן בה הבנות יצרו ארנבון לבן ממהר!



פינת הזחל, בה הבנות יצרו את הזחל יושב על גבי פטרייה (ללא נרגילה(:) 


המשכנו במסיבת ריקודים מטורפת!



ובעוגת שוקולד פשוטה וחיננית כמו שאנחנו אוהבים!


הנה תמונות מההכנות:

הכנת המשקפיים של הארנב הממהר:







הכנת דוגמה של הזחל:




הכנת הפינה של הכובען המטורף:




הסברים:

יצירה ראשונה - ארנב ממהר

ציוד:

גרביים, מספריים, דבק חם, סרט יפה לצוואר, גומיות, משקפיים עשויות ממנקה מקטורות, פונפונים בשני גדלים, עיניים להדבקה, לורד שחור לציור האף + פה, שעון שהדפסנו +גזרנו+ ניילנו מראש וחוררנו חור להשחלת חוט.



יצירה שנייה - הזחל 

ציוד:
קערת פלסטיק פשוטה, מכחולים, צבע גואש אדום, מדבקות עגולות לבנות, פונפונים בגווני תכלת, עיניים להדבקה, דבק.


יצירה שלישית -  הכובע של הכובען המטורף 


ציוד:

כובע, דבק, פונפונים בכל מיני צבעים וגדלים, כפתורים וקישוטים שונים.