יום שלישי, 23 במאי 2017

לומדים שברים פשוטים, שברים עשרוניים ואחוזים


הנה משחק כייפי לתרגול שברים פשוטים, שברים עשרוניים ואחוזים. מצאתי את המשחק ממש כאן והוא סיים באופן מיטבי שיעורים שלימדתי בנושא שברים עשרוניים.



יום שני, 22 במאי 2017

קורס הכנה לכיתה א

המעבר מגן הילדים, ארגז החול ומגדל הקוביות אל בית הספר, הלוח והמטלות הכיתתיות, הוא שלב התפתחותי מאתגר ומרגש עבור הילד והוריו.           
האם הילד שלי יסתדר במרחבי בית הספר? האם הוא מוכן לאתגרים החדשים? האם הוא בשל לעלות לכיתה א? אלו חלק מהשאלות שמטרידות את ההורים.

קורס הכנה לכיתה א  
קורס הכנה לכיתה א בהנחייתי, מיועד לילדים שבשלים ללמידה, אך זקוקים לתשומת לב אישית יותר כמו הכנה רגשית הדרגתית לקראת המעבר (דחיית סיפוקים, ניהול רגשי במצבי ניצחון והפסד, יכולת עבודה בצוות), הקנייה ותרגול של הרגלי למידה יעילים, תיווך בהבנת הוראות ועוד.

המטרות של הקורס הן להכין את הילד למעבר בצורה הדרגתית ולהקנות כלים שיאפשרו לו להגיע לבית הספר במיטבו. ההתנסות במטלות מכוונות נועדו לאתגר ולקדם את רמת המוכנות שלו לכיתה א. הלמידה בקבוצה קטנה (עד שלושה ילדים) מהווה מרחב מוגן שנועד להעניק לו תחושת ביטחון ולפתח את תחושת המסוגלות שלו.      
 מטרות נוספות: פיתוח המוכנות הגרפומוטורית והמוטוריקה העדינה, פיתוח יכולות התפיסה החזותית, פיתוח מיומנויות שפתיות, פיתוח מיומנויות תפיסתיות, פיתוח מוכנות לקריאה, פיתוח מוכנות לחשבון, למידת מיומנויות ארגון עצמי, הכרות עם קודים חברתיים וחוקים הנדרשים בבית הספר ומיומנויות השיח וההקשבה לחבר ולדמות סמכות, עבודה על פיתוח סבלנות ודחיית סיפוקים.
האם כל ילד צריך חוג הכנה לכיתה א'? לא.
אז מי כן צריך חוג הכנה לכיתה א?                                                                                                                                                                                             כל ילד שיש לגביו חשש או התלבטות באשר לרמת הבשלות שלו וליכולת שלו להתמודד בהצלחה עם דרישות בית הספר, בין אם מדובר בחשש של ההורים ובין אם מדובר בחשש של הצוות החינוכי.
 

פרטים נוספים:


הקורס יפתח בחודש יולי, 10 מפגשים דו שבועיים,  בקבוצות של 3 ילדים בלבד! משך כל שיעור: 60 דקות.


מועדים:
ימי א' וד' 2/7-2/8 בין השעות 17:00-18:00
ימי ב' וה' 3/7-3/8 בין השעות 17:00-18:00
 
כל ילד וילדה יקבלו חוברת מוכנות לכיתה א' מותאמת לקורס שנכתבה על ידי, מחברת חכמה והפתעות נוספות.
הקורס ילמד במזכרת בתיה, מושבה קסומה בין רחובות לגדרה.
לקבלת פרטים נוספים, מוזמנים להתקשר :  054-5440148














יום ראשון, 21 במאי 2017

יום ירושלים

הלוואי שיכולתי להיות בכל ערב שישי בירושלים. הקסם של שעות הערב בעיר העתיקה עושה לי כל כך טוב.
האוויר הצלול, התחושה המיוחדת שאי אפשר להסביר במילים, העתיקות והמקומות הקדושים ממלאים אותי באנרגיה טהורה.

בכל פעם שאני מטיילת בירושלים אני רוצה לחזור כמה מאות שנים עד אלפי שנים אחורה בזמן, לראות כיצד חיו, מה אכלו ולבשו. כיצד התמודדו עם הסכנות ואיך התנהלו חיי היום יום.
הספר הנפלא "רחוב בירושלים" שגיליתי רק בשנה שעברה, שכתבו חנה ודוד עמית ואייר יבגני ברשקוב, עושה בדיוק את זה. הוא מעביר את הקוראים מסע בזמן שמתחיל לפני כ 5000 שנים ועד היום.

האיורים הנפלאים מגלים כיצד חיו האנשים בעיר בתקופות השונות, מה לבשו, מה אכלו, במה עסקו ובמה שיחקו הילדים. יש כל כך הרבה פרטים מעניינים שניתן לחפש ולמצוא, דבר שמאפשר עבודה עם טקסטים מידעיים, מפעילים וסיפוריים.

באמצעות הסיורים ברחוב הדימיוני המצוייר, לומדים להכיר את סיפורה של ירושלים ואת סיפורה של ארץ ישראל כולה.

ממליצה בחום רב!





יום חמישי, 18 במאי 2017

מילוי הוראות

אתן וודאי יודעות את חשיבותה של שליטה במיומנות מילוי הוראות כתובות. כחלק מיחידת לימוד שבניתי לתלמידי הפרטיים, הכנתי דפי מילוי הוראות נעימים ומהנים.

הראשון - דף מילוי הוראות של ציור עץ
והשני - דף מילוי הוראות של ציור בית.

להדפסת הדפים לחצו כאן




מיה, בתי המתוקה, ראתה, התלהבה וביקשה לעשות בעצמה.






להדפסה לחצו כאן



יום רביעי, 10 במאי 2017

מתנות (פוסט שישי בנושא תודעה ומדע)


כולנו וודאי יודעים שעטיפת המתנה, יפה ככל שתהיה, אינה מעידה על תוכנה ועל טיבה. כולנו יודעים שהדגש הוא על הפנים ולא על החוץ שכן החוץ עלול להטעות אותנו ולהוליך אותנו שולל.

אך האם ידעתם שהמתנות המשמעותיות ביותר מגיעות בעטיפות לא כל כך יפות?



יום שישי, 5 במאי 2017

מציירים גולות ומתנסים בתלת מימד


סיימנו את היום הנפלא שהיה לנו, עם התנסות ראשונה בציור תלת מימדי. בחרתי בגולות בזכות פוסט מהמם של מורה לאמנות שראיתי בפינטרסט כבר די מזמן, והיום החלטתי לשלוף אותו ולהתנסות בו עם ילדיי.























יום שלישי, 25 באפריל 2017

מראה (פוסט חמישי בנושא תודעה ומדע)



כולנו בנויים מאותו החומר בדיוק ובכל זאת, מה עושה אותנו שונים?

איך הפנימיות שלנו משפיעה על החיצוניות?
ומהי אותה מראה רב מימדית שסובבת אותנו? מדוע היא קיימת ומה מטרתה?





כולנו מוצאים עצמנו מביטים פעם אחת ביום לפחות במראה. הבבואה שלנו נשקפת ומאפשרת לנו לראות עצמנו כפי שאנחנו, ללא מסכות, ללא איפור עם סימני החיים שעלינו. ההחלטה שלנו וההתייחסות שלנו לדמות הנשקפת תלויה בהמון גורמים אם כי כולם פנימיים ואינם קשורים לפן החיצוני. כולם קשורים לקבלה עצמית וכולם סובבים סביב הגרעין הפנימי שלנו – המקור האותנטי שבנו. המודעות, הנשמה, הרוח שבתוכנו.

 האם אנו נאמנים לו? האם אנו חיים לפיו? את התשובה לכל אלו אנו רואים במראה.





כדי להסביר לילדים מהו המקור הפנימי עוד לפני שנשתמש במושגים מעולם המודעות , חשוב שיבינו את המבנה של גוף האדם ובהמשך את ההפרדה בין הגוף לרוח.


אם ניקח חומר, כל חומר שאנו מכירים כולל את גופנו, הפלאפון שלנו, הכוכבים בשמיים וההרים שבמדבר ונפרק אותם לגורמים - נגיע לאטומים בודדים,  כה קטנים עד שבלתי ניתן לראות אותם. אם כך מה אנו רואים כשאנו מביטים במראה? אנו רואים מיליארדים של אטומים ביחד.







האטום מורכב מגרעין וסביבו ענן של אלקטרונים. הגרעין הזעיר מכיל רכיבים שנקראים פרוטונים וניטרונים. "ענן האלקטרונים" שמסביב לגרעין מכיל אלקטרונים שנעים בו, בתוך "ריק האטום", אזור ריק שתופס כמעט את כל נפח האטום (כ99.999% ממנו). בענן האלקטרונים מסודרים האלקטרונים במעין קליפות. ככל שהקליפה רחוקה מהגרעין, יש בה יותר אלקטרונים. האלקטרונים מסתובבים מסביב לגרעין האטום במהירות עצומה.

בכל חומר יש כמות אטומית שונה של פרוטונים, ניטרונים ואלקטרונים. מה שמחזיק את מרכיבי האטום ביחד, היא אנרגיה חשמלית. לפרוטונים שבגרעין יש מטען חיובי וביחד עם הנייטרונים שכשמם הם נייטרליים, הם גורמים למטען החיובי של הגרעין. האלקטרונים שטעונים במטען שלילי, נעים מסביב לגרעין.




מכיוון שאנו בנויים מחומר ניתן להניח שהחוקים שחלים על החומר, חלים גם עלינו.




ביקום שעשוי כולו מאנרגיה חשמלית רוטטת, פועלים חוקים מגנטים שיוצרים משיכה בין גופים ובין תדרים דומים. החוק מתייחס לכל רמות הקיום, החל מהגרביטציה והדרך בה הכוכבים נעים במסלולם ועד הדרך בה מחשבה מושכת מחשבה דומה ורגש מושך עוד מאותו הרגש.  דוגמאות  לכך היא כשרכשתם מכונית חדשה ולפתע אתם מבחינים במכוניות זהות בכל נסיעה בכביש, או שכשאת בהריון ולפתע שמה לה להריוניות שסביבך.


על פי חוקי הפיזיקה, כל תנועה של מטען חשמלי, כמו אלו שמתרחשות בגוף שלנו,  יוצרת כוחות יסוד מגנטים, במילים אחרות – מגנטיות מתרחשת כשחלקיקים טעונים חשמלית נמצאים בתנועה. חוק המשיכה על פי תורה זו, עובד כמו מגנט על התדרים שאנו מניעים או משדרים לעולם, ומושך אלינו עוד אנרגיה באותו התדר.

אם כך, דומה מושך דומה וכל מה שבתוכנו (המחשבות שלנו, הפחדים שלנו, הרצונות שלנו ועוד) מתגלם באופן רב מימדי: מחלות, שמחות, הצלחות, כישלונות, חוויות ועוד.

מאחר וניתן למיין את כל המחשבות לשני סוגים: מחשבות חיוביות ומחשבות שליליות – אנו יכולים להסיק שהמראות שסביבנו מושפעות בעיקר מהמחשבות שבחרנו ולכן כל כך חשוב לאמן את המחשבות שלנו למחשבות חיוביות ומעצימות.


אז איך נסביר זאת לילדים?

התחלתי בהסבר על גוף האדם, שוחחנו על המרכיבים השונים וכל הזמן נכנסנו פנימה עוד ועוד עד שהגענו לאטום. (פוסט בנושא גוף האדם יעלה בקרוב)

הנה סרטון מקסים המותאם לילדים (ללא תרגום)




אחרי שהילדים הבינו מהו אטום, ציירנו אטום






ביקשתי מהילדים לדמיין כיצד אנו באמת נראים? אוסף עצום של אטומים שמופעלים באמצעות אנרגיה חשמלית.   חוקי המגנטיות (שכבר למדו בעבר - פוסטים בנושא היקום) שמופעלים על החומר מופעלים גם עלינו, על גופינו ועל מחשבותינו ולכן כדי להשפיע על החוץ יש להשפיע על הפנים. הכל מתחיל מתוכנו.

ומה זה למעשה תוכנו? איך מסבירים לילדים מהי המודעות, הרוח, הנשמה?
ביקשתי מילדיי (שכבר מאומנים בזה) לחשוב על הפנימיות שלהם האם היא תשתנה אם יאבדו חלק מגופם? הם ענו שוודאי שלא
ואם עוד חלק? תשובתם - לא
ועוד חלק - לא
ועוד.. ועוד..
עד שהגענו למקור הבסיסי ביותר והסברתי שזוהי המודעות, הפנימיות, האור הפנימי או הנשמה - כיצד שתבחרו.

(זה לא מתאים לכל ילד ועלול אף להלחיץ אך ילדיי מלומדים בעניין מרגע לידתם. זהו חומר מודעות מתקדם ולכן אני ממליצה להתחיל מהפוסט הראשון בנושא תודעה ומדע ולהתקדם לפי הסדר).


לסיכום,

אם נהיה נאמנים לגרעין הפנימי שבנו, לאור המיוחד לנו ולא נפחד להיות שונים, אם נבחר את המחשבות שלנו ונהיה בתהליך מודעות,  נוכל להשפיע באופן מהותי על מה שקורה סביבנו. מכיוון שהחוץ הוא מראה לפנים. אנו מושכים אלינו את מה שבתוכנו, את גלי המחשבה שלנו, את תדר המחשבה. אם נדע להתכוונן נכון יותר - נביא לחיינו שינויים מרחיקי לכת.

וכשמגיעות סיטואציות פחות נעימות לחיינו? עלינו לחבק אותן כי הן מאפשרות לנו להעמיק יותר בחשיבה, לתהות, להשתדרג ולהתפתח.

כל השאלות היומיומיות שהיקום מזמן לנו, מאפשרות לנו להעמיק את הידע על העולם, על החומר שבו ועל עצמנו. ההיכרות עם הפנימיות שלנו מקרקעת אותנו ומאפשרת לנו להתחבר לעוצמות שבנו, לפנימיות שלנו וזה מה שמבדיל אותנו מאחרים - הפנימיות הייחודית לנו, טביעת האצבע הנשמתית שלנו.
רגע מכונן הוא ההבנה שאסור לשפוט שום דבר , הדרך להבנה ארוכה אמנם אך ברת השגה.



קישור לפוסט רביעי בנושא תודעה ומדע  - התכווצות והתרחבות                                             קישור לפוסט שלישי בנושא תודעה ומדע - כוחן של מילים ומחשבות                                            קישור לפוסט שני בנושא תודעה ומדע - היקום                                                                       קישור לפוסט ראשון בנושא תודעה ומדע – תודעה גבוהה ומדע עכשווי לילדים
 





יום ראשון, 23 באפריל 2017

לזכרה של סבתא ברטה - יום השואה

לפני שלוש עשרה שנים הכרתי את סבתא של יובל בעלי, סבתא ברטה. אשה מדהימה, חזקה ומיוחדת שאהבה לספר סיפורים ולשתף בחוויות הרבות שעברה.
כשנה לאחר שהכרתי אותה, היא נפטרה ממחלת הסרטן.




היום, כמו רוב עם ישראל, אנחנו כואבים את כאבם של הניספים ומשפחותיהם. כואבים גם את לבם של אלו שניצלו וסחבו איתם חוויות קשות וכואבות, צלקות שלא הגלידו. חלקם עדיין איתנו וחלקם כבר לא.

בארוחת הערב כשהתיישבנו יחד, הקראתי לילדים שני דפים מתוך סיפורה של סבתא ברטה. 




מהיכרותי הקצרה איתה, גיליתי אשה חזקה, דומיננטית, חרוצה, אוהבת, דואגת, מטפלת ומסורה שידעה ואהבה לספר סיפור שהשאיר אותי עם טעם של עוד ועוד וכך גם בכתיבתה. היא הותירה רושם רב על כל מי שפגשה ונכדיה במיוחד. 


פוסט זה מוקדש לה. לעילוי נשמתה של ברטה ניסן, בת יעקב ולונה קנטי. יהי זכרה ברוך.





הנה הצצה לשני דפים מתוך כתביה שיוכלו לשמש אתכן בעת הלימוד על יום השואה. זוהי עדות מרגשת על ילדותה בגטו בבולגריה.







להדפסת התמליל לחצו כאן

תמליל:


עדותה של ברטה ניסן


עד גיל 11 החיים היו רגילים ויפים ושלווים.

הייתי בגיל 11 כשהחלה מלחמת העולם השנייה 1940-1941, הייתי בכיתה ה' ואז פעם הראשונה הרגשתי את האנטישמיות בחג הנוצרים. הוציאו את התלמידים היהודים מהצעדה ואמרו לנו לא להשתתף בחגם בגלל שאנחנו יהודים.

בשנת 41-42 הלכו כל הגברים מעל גיל 18 לגטו ועבדו עבודת פרך. שברו אבנים וסללו פסי רכבת בתוך ההרים הגבוהים כמעט בלי אוכל ושתיה.

בתקופה זו חליתי ולא היה כסף להזמין רופא ולא היה מקובל לבקש עזרה וכסף מאנשים אחרים.

אבי לא היה בבית, הוא היה בגטו ולשכנה שלי נודע שאני חולה ובהפתעה שלחה לי רופא מהעיר לעזרתי.

בשנת 42 שלחו אותנו, הילדים והאימהות שנשארו בבית ממקום המגורים שלנו לגבולות הארץ והכוונה שלהם הייתה להעבירנו לפולין. למזלנו המלך לא הסכים שאנחנו נעזוב את בולגריה. אך לאחר זמן מה הגרמנים הרעילו את המלך בברלין.

ביום אחד בבוקר קיבלנו הודעה להיות בתחנת הרכבת עם שלושים ק"ג בגדים למשפחה. חילקו אותנו גברים לחוד ונשים לחוד, ביקשו להתפשט ולקחו את כל דברי הערך שהיו על גופינו: מטבעות, שרשראות זהב וכסף. נסענו ברכבת של בהמות עם דלתות סגורות והיה מאוד צפוף ולא ידענו לאן פנינו.

בסופו של דבר, הגענו לעיר רחוקה ליד הגבול. גררו אותנו לבית ספר – בניין ישן עם חדרים גדולים. בחדר שלנו היו ארבעים איש כולל ילדים קטנים.

קיבלנו מהמטבח של היהודים צלחת שעועית לבנה מבושלת במים ורבע לחם לאיש ליום. כולם היו רעבים והילדים בכו ורצו לחם. הייתי אז נערה בגיל 12 ועל צווארי שבבגד היה תלוי טלאי צהוב שכתוב בתוכו יהודייה.

יום אחד במקרה עברתי דרך מאפייה קטנה. עבדה אישה עם שתי בנותיה : אחת בגילי והשנייה תינוקת בעגלה.

האישה בקשה שאני אעזור לה לסדר את הלחם במדפים, היא עבדה לבד כי בעלה היה בבית סוהר בגלל שהוא עזר לפרטיזנים.

קיבלתי את בקשתה ברצון, הורדתי את הסמל של היהודייה מהבגד והתחלתי לסדר את הלחמים. הידיים שלי שרפו מהחום של הלחמים. תמורה לעבודתי קיבלתי לחם אחד. ושמחתי הייתה גדולה מאוד.

הכנסתי את הלחם תחת מעילי ורצתי מהר, שלא יראה אותי איזה גרמני , אל בית המגורים שלי. הלחם היה מחולק ל40 חתיכות בשביל כל האנשים שגרו איתנו בחדר. הילדים היו מתעוררים בלילה רעבים, הם רצו לחם.

בשנת 1944 בחודש ספטמבר נגמרה המלחמה.

חזרנו לביתנו ללא בגדים וללא רהיטים. החיים החלו מחדש והיינו מאוד מאושרים על כך שנשארנו חיים.

ואז בגיל 14 כשהתקבלתי לתיכון, קנו לי רק מחברות אבל הרצון ללמוד היה גדול. היתה לי מחברת כללית והייתי רושמת הכל אחרי שהייתי מגיעה הביתה, הייתי מעתיקה מהמחברת הכללית לכל המחברות לחוד של אותו מקצוע. אם לתלמיד יש רצון ללמוד, אין גבולות והוא יכול להגיע למטרתו.

היה לנו מורה בגיאוגרפיה שהיה אומר הלימוד הוא הרכוש הטוב ביותר, הוא קבוע וצמוד תמיד איתנו. אף אחד לא יכול לקחת אותו מכם.

הייתי מקבלת כסף מאבי עבור פעמיים בשבוע לקולנוע אך הייתי הולכת רק פעם אחת ועם הכסף שנשאר הייתי חוסכת והייתי קונה ספר לספרייה שלי.

בחופש הגדול הייתי קונה חוברות במתמטיקה והייתי פותרת שאלות שלא קשורות ללימודים כך גמרתי בית ספר תיכון עם תעודת בגרות טובה. הלימודים הללו עזרו לי מאוד בחיים בארץ.

בשנת 1948 הגיעו שליחים מארץ ישראל יחד עם בן גוריון. הוא נתן הרצאה והדליק בליבנו את החלום שהיה לנו לעלות ארץ ישראל.

80% מיהודי בולגריה נרשמו לעלייה ולא רק מארצנו, היתה עלייה מכל אירופה.

הדבר שעזר לי מאוד בחיים היה לימודיי בתיכון – בעזרת התעודה שלי, עבדתי במשך המון שנים בתור מנהלת חשבונות וגידלתי משפחה לתפארת עם שבעה נכדים.

אני מאחלת לכם שתצליחו בלימודים ובחיים ללא מלחמות רק שלום שיהיה בארצנו היפה והפורחת.





ברטה סיימה במשפט שהשאיר את כולנו נרגשים,
"אני מאחלת לכולכם שתצליחו בלימודים ובחיים, ללא מלחמות, רק שלום שיהיה בארצנו היפה והפורחת".

ברטה היקרה,
נזכור אותך לעד.

נולדה ב: 30.11.1930  ונפטרה ב: 12.6.2005

יום חמישי, 20 באפריל 2017

לקראת יומן מחנכות, מורות מקצועיות ויומני גננות תשע"ח

יקרות ויקרים,

התחלתי לתכנן את יומני אנשי חינוך לשנת הלימודים הבאה והכנתי לכן טופס מקוון לשם משוב וכל הארה שתוכל לאפשר לי לתת לכם את כל מה שתרצו!

המטרה שלי היא ליצור עבורכם כלים שיעזרו לכם לעבוד נכון יותר, קל יותר וטוב יותר. המשובים שלכם חשובים עד מאוד ומאפשרים לי להבין את הצרכים טוב יותר ועל ידי כך, להגשים אותם.

מתוך המשובים שכתבתם עד עכשיו (ותודה לכל מי שכתב) הוספתי שאלות, והנה - מזמינה אתכם להאיר ולהעיר!

למעבר לטופס המקוון לחצו כאן

תודה לכולם!
מיטל.






יום רביעי, 19 באפריל 2017

המחבוא - יום הזיכרון לשואה ולגבורה

ספר כזה עוד לא ראיתי.


הוא השאיר אותנו שקטים, מכונסים בתוך עצמנו והמומים והצליח להעביר את נושא השואה באופן מרגש במיוחד.

את המחבוא כתב: לואיק דווילייה, צייר: מארק ליזנו וצבע: גרג סלסדו.
הספר מתאים לילדים מכיתה ג' ומעלה. אם כי זה נתון לשיקול דעתכם.
הספר הנפלא הזה כתוב בצורת קומיקס ונוגע בדברים קשים מבלי להלום בקוראים, לפחות רוב הזמן. ספר נפלא שהשאיר אותנו המומים מעוצמתו.


בסיפור מסופר על אלזה המתארחת אצל סבתהּ ומתעוררת משנתה לשמע רחשים שבוקעים מהסלון.  היא מוצאת אותה בוכייה, עצובה ומכונסת בתוך עצמה. אלזה ניגשת אליה מחבקת אותה ושואלת אותה "חלמת חלום רע?" ומוסיפה: "את יודעת, כשאני חולמת חלום רע, אני מספרת לאמא, ואז אני מרגישה הרבה יותר טוב."

כאן מתחילה העלילה עצמה בה סבתה של אלזה מספרת את סיפור ילדותה בצרפת בתקופת הכיבוש הגרמני. היא מאבדת את הוריה, נמלטת אל הכפר בזהות שאולה בעזרת דמויות חומלות שהצילו אותה ועזרו לה עד שאמה חזרה מן המחנה.

תמונת שובה של האם מן המחנה היא אולי התמונה הקשה ביותר בספר, והנהדרת שבו.  ראשה גדול מאוד, שערה קצר וגופה דקיק, במין חוסר פרופורציות המוכר מתמונות של ניצולים.

הספר זכה בפרס אנגולם לשנת 2012.



רעיונות לפעילויות:

1. בסיום סיפור מרגש ומהדהד שכזה רצוי לאפשר לילדים לעבד את רגשותיהם באמצעות שיחה, כתיבה, תנועה, יצירה, ציור או כל מה שירצו. לאפשר לכל אחד מהילדים לגשת למכלול הכלים שרכש כדי להתמודד עם רגשות, לשלוף את הכלי המתאים ולהשתמש בו.


2. התמקדות בתמונות והשוואה ביניהן.
א. השוואה בין תמונה בעמ' 68 לתמונה בעמוד 69 של אמה של סבתא שחזרה מהמחנה, לבין המפגש עם הסבתא.
ב. השוואה בין התמונה של הסבתא בעמוד 68 לתמונה שלה, זמן מסויים לאחר מכן בעמוד 70.
ג. שיח על התמונה בעמוד 78.

3. שיח על דו שיח בעמודים 5-6 המעיד על היפוך תפקידים: מדוע נעשה ומה מטרתו בסיפור.
4. התייחסות לתמונה בעמודים 14-15 תיאור התמונה ורגשותיה של סבתא.
ועוד..



התכווצות והתרחבות (פוסט רביעי בנושא מדע ותודעה)

כשאנחנו חווים משהו מעיק, פוגע או עצוב ישנה תחושה שהלב מתכווץ. הגוף מגיב בהתאם ומתכנס פנימה. והתחושה הכללית שאופפת אותנו היא הרצון להתבודד ולהתרחק מהסביבה.
מהי אותה התכווצות ומדוע היא קיימת? במה היא משרתת אותנו ומדוע היא כה חשובה?





אם נביט פנימה ונכנס לתוך גופינו, נגלה שההתכווצות וההתרחבות היא חלק בלתי נפרד מהתפקוד היומיומי שמשאיר אותנו חיוניים ומתפקדים: התכווצות והתרחבות כלי הדם, התכווצות והתרחבות הוושט המאפשרת העברת מזון מהפה לקיבה, התכווצות והתרחבות השרירים, הנשימה ועוד..
אם נצא מגופינו נגלה שגם היקום מתכווץ ומתרחב.
ואם נדמה את ההתכווצות למשבר כלשהו, ירידה רגשית או פיזית, פחד, עוני, ספק, עצב או געגוע נגלה שגם במקרים אלו ישנה תחושה של התכווצות, פחות אוויר לנשימה, חיים מצומצמים יותר, התבודדות והתרחקות מהעוצמות שקיימות בנו.

ומדוע זה כל כך חשוב?
כיצד התכנסות פנימה מועילה לנו?

מכיוון שאחרי ההתכווצות ישנה אפשרות עבורנו, אפשרות מיוחדת במינה וכל כך פשוטה - להרפות. והבחירה להרפות היא כמו בחירת גל המים הבודד להתאחד עם האוקיינוס ולתת ליקום ולבריאה את האפשרות לסחוף אותו למקום טוב יותר, רחב יותר, פתוח יותר ועל ידי כך להתרחב.
ההרפייה מאפשרת לנו לבטל את האחיזה בדבר המעיק ועל ידי כך מאפשרת לו להיחלש ולחזור למצבו הקודם - רק שכאן מגיע רגע קוסמי או רגע קוונטי. רגע בו אנו בוחרים להתרחב. בו אנו מאפשרים לעצמנו, בעקבות אותה התנסות שעברנו, להסיק מסקנות ולעשות מעין רפלקציה פנימית, שמאפשרת לנו להתרחב בהשראתה.

ואם נחפש דוגמאות, נגלה שמשברים מובילים לצמיחה, שניצחון פחד מוביל לשחרור, שחיתוך ענף מוביל לצמיחת ענף חדש וחזק יותר, שכישלון מוביל (אם נבחר) לתעוזה ומוטיבציה גבוהה יותר ממקודם. שחוסר מוביל למילוי.

אם כך כיצד נוביל להתרחבות? כיצד נאפשר להתכווצות שאנו חווים להוביל אותנו למקום טוב יותר?
נתחיל בכך שנדע שזה חלק בלתי נפרד וחיוני להתקדמות האישית שלנו הן כאינדיבידואל והם כחברה. מדינות חוות משברים ולאחר שהמשבר מגיע לשיאו, מתחילה ההחלמה - ההרפיה - ההתאוששות ואחריה - ההתרחבות.
מי כמונו יודע שזה נכון?
מכל משבר צמחנו. לכן כשמגיע משבר תזכרו שאחריו מגיעה מתנה ענקית, שלא דומה לשום מתנה אחרת שדמיינתם.


ומה קורה עם חומר?
התכווצות והתרחבות של חומר מושפעת מטמפרטורה. חם מוביל להתרחבות בעוד קור להתכווצות. בדרך כלל חומר נוטה להתכווץ עם ירידת הטמפרטורה שלו ולהתפשט עם עלייתה.

צפינו בסרטונים הבאים וערכו ניסוי בעצמנו.






כדי לראות את ההתרחבות והתכווצות החומר השתמשנו בבקבוק, בלון ושתי קערות מים - האחת עם מים קרים מאוד והשנייה עם מים רותחים.



תחילה, הכנסנו את הבקבוק עם הבלון לתוך הקערה עם המים הרותחים. ומה קרה?


לאחר מכן, הכנסנו את הבקבוק עם הבלון שהתרחב לתוך הקערה עם המים הקרים. ומה קרה? הבלון חזר לגודלו הטבעי.




שוחחתי עם הילדים על כך שתהליך ההתכווצות וההתרחבות הוא תהליך טבעי והכרחי כדי שנוכל להתפתח ולגדול מבחינה פנימית.
על-פי הקבלה, על ידי פעולות כאלה של התכווצות והתרחבות נעשית "נשימה", וזה נקרא פעימת החיים.

הכנתי לילדים טבלת התכווצות והתרחבות לכל מיני מצבים בחיים מעולם הילדים. ביקשתי מהם לכתוב מה ההתרחבות האפשרית בעקבות המצב מבלי לשפוט את ההתכווצות.


הנה טבלה עם 3 דוגמאות: (דוגמאות רלוונטיות לילדים באופן כללי)



לסיכום,

צמצום והרחבה, התכווצות והתרחבות, עליות וירידות, אלו חלקים בלתי נפרדים מהחיים שלנו. החשוב הוא להבין שהצמצום זמני ומוביל להתרחבות פנימית וחיצונית.
בפוסט הבא בנושא תודעה ומדע נצא מן הפנים אל החוץ ונבין את הקשר ביניהם.




יום שבת, 15 באפריל 2017

מציירים חד קרן

יש דבר מושלם יותר מחד קרן?

התיישבנו,
ציירנו
והתמוגגנו מניצוצות הקסם שעפו באוויר.


יום שישי, 14 באפריל 2017

כוחן של מילים ומחשבות (פוסט שלישי בנושא תודעה ומדע עכשווי)

בעשור האחרון, כשהנגישות למידע, מחקרים, סרטונים ומאמרים אפשרית יותר מתמיד, אנו למדים על כוחן של מילים ומחשבות. יש לא מעט רצון מצד משרד החינוך להכניס נושא זה לבתי הספר והגנים אך מתוך ניסיון אישי, נושא זה לא יכול להיטמע ולהפוך למשמעותי אם אינו מדובר ביום יום ומאפשר התנסות ממשית לשם הבנת העיקרון הנפלא הזה ובו בזמן מועבר על-ידי דוגמה אישית.

כולנו וודאי יודעים שכשמישהו מאמין בנו, מעריך אותנו ומדרבן אותנו - אנו מרגישים מוצלחים יותר ואף מגיעים להישגים גבוהים יותר ולהפך - כשנוזפים בנו על בסיסי יומי, מעליבים אותנו או לא מאמינים בנו - אנו מרגישים לא מוערכים והדבר עלול להשפיע על הישגינו לרעה (אפקט פיגמליון)





כשניגשתי ללמד את ילדיי על כוחן של המילים והמחשבות רציתי להעביר להם את ההבנה שאין רע והכל  יחסי. דברים שנראים לנו רעים יכולים להתברר בדיעבד כמצבים שהובילו לדברים טובים. ולכן ההתייחסות שלנו למה שקורה בחיינו, היא החשובה ביותר - כיצד אנו תופסים את הדברים. כל דבר שאנו חווים בחיים הוא לחיוב, לשם התקדמות אישית וקולקטיבית. כל כישלון הוא זמני ומוביל להגברת המוטיבציה ולהתגברות, שינוי וגדילה. כמובן שהחשיבה הזו - בכך שהכל לטובה, תלויה אך ורק בנו וניתנת ללמידה.

נתתי לילדיי דוגמה אישית-
למרות כל הקושי בכך שהייתי בשמירת הריון שכללה מיונים דחופים ומנוחה מוחלטת שהקשתה גם על ילדיי ושינתה לנו את כל התכנונים של החופש הגדול, זכינו להיות עם אמי (וסבתם) על בסיס כמעט יומיומי לפני מותה הפתאומי. מתנה שננצור לעד.


תיארתי לילדיי מצבים "רעים" כביכול מעולמם שלהם וביקשתי מהם להגיד לי אפשרויות שונות של חשיבה - אחת חיובית ואחת שלילית על המצב שקרה כביכול, שלא בשליטתם. ככל שהם נכנסו לזה יותר ויותר הם הבינו והרגישו בגופם את ההבדל בין סוגי החשיבה ועל כך שזו בסך הכל בחירה.

בשלב זה צפינו יחד בסרטון הנהדר הזה שעוסק בהבנה שאין טוב או רע, תוך כדי הצפייה תרגמתי להם את הסרטון שהשאיר בהם ובי רושם רב.




לאחר שהצלחתי להעביר את המסר שאין דבר כזה רע ושהכל תלוי בהתייחסות שלנו ובפירוש שלנו למצב, והילדים הבינו את כוח המחשבות החיוביות יכולנו להעמיק את הלמידה ולהבין את כוחן של המילים. הרי מחשבות מורכבות ממילים ומילים מורכבות גם מסאונד - ועל זה נדבר בפוסטים הבאים.

כדי להמחיש להם את כח המילים, שאלתי אותם כיצד ילד ירגיש אם הוריו או מורתו היו מעליבים, משמיצים, ומשפילים אותו  - שניהם הסכימו שהילד היה נעלב, מתכנס בעצמו ולא נהנה משום דבר. וכיצד ילד שהוריו ומוריו היו מעריכים אותו, מאמינים בו, מעודדים אותו היה מרגיש? שניהם הסכימו שזה היה משנה לו את החיים ואת היומיום.

אם כך, האם אני תלוי בסביבה שלי כדי להרגיש טוב?

לא. לסביבה אמנם יש השפעה אך בסופו של דבר הכל תלוי בפרשנות שלנו.

אני תלוי בראש ובראשונה בעצמי - בכך שאני בוחן היטב את המחשבות שלי על עצמי ועל כישוריי.
 בכך שאני בוחר לחשוב על עצמי מחשבות מעצימות ומעודדות גם ובמיוחד ברגעים קשים. בכך שכל דבר שקורה לי, תלוי אך רק בתפיסה שלי ובפירוש שאני נותן למה שקרה.


תרגיל עם ילדים:
להתחיל את היום בהסתכלות במראה ואמירות כגון:
1. אני נהדר / אני נהדרת!
2. היום עומד להיות יום נפלא!
3. אני יכול להצליח בכל מה שארצה / אני יכולה להצליח בכל מה שארצה! ועוד..


הנה סרטון מקסים שרץ ברשת




כדי להטמיע נושא חשוב זה, חייבים לחבר את זה להיגיון, ללוגיקה ולשם כך ערכנו ניסוי בעקבות ניסוי המים של מסרו אמוטו.




לטענת אמוטו, כאשר חושפים כלי מים למילים חיוביות, תמונות יפות או מוזיקה נעימה, מחלקים אותם למספר צלחות פטרי וחושפים אותם לטמפרטורה של -250C למשך שלוש שעות, ניתן לראות במיקרוסקופ שנוצרים בהם גבישים קריסטליים מרהיבים. אולם, כאשר המים נחשפו לדברים שליליים, מתקבלות צורות מכוערות ולא סימטריות.

במשך השנים הניסוי שערך התפתח ואנשים ברחבי בעולם החלו לבדוק את כוחן של המילים והמחשבות על אורז, תפוחים, צמחים ועוד.







מאחר והניסוי שערך אינו חד משמעי וישנה ביקורת על אמינותו, החלטנו שנצא למסע מעניין ונחקור זאת בעצמנו.


תהליך הניסוי והממצאים יעלו בעוד כשבועיים,
מבטיחים לעדכן.




והנה תוצאות הניסוי (התפוחים הושמדו ע"י דורי הקטן שלי ולכן ערכנו ניסוי נוסף עם אורז)

בכל צנצנת שמנו 2 כפות אורז מבושל כמעט לגמרי ומעליו 2 כפות מים.
הניסוי ערך כשבועיים.
לצנצנת אחת הדבקנו מדבקה שכתוב עליה 'אהבה' ולשנייה הדבקנו מדבקה שכתוב עליה 'שנאה'.
במשך שבועיים ניגשנו יום יום לצנצנות ובהתאם למה שכתוב הרעפנו מחמאות או השמצות. בלב ובקול רם. 
היה משעשע מאוד!

הנה התוצאות:

צנצנת אהבה כעבור שבועיים:



צנצנת שנאה כעבור שבועיים


הצנצנות זו לצד זו





הפוסט הבא יעסוק בהתכווצות והתרחבות.

לחצו כאן כדי להגיע לפוסט הראשון בנושא תודעה ומדע
לחצו כאן כדי להגיע לפוסט השני בנושא תודעה ומדע