הילדים שלי לא יודעים מה קורה בחוץ. מה מופיע בחדשות. לא מודעים לסכינים שנשלפים. הם קטנים מידי וזו אינפורמציה שאין שום צורך שידעו. כשאני איתם אני לובשת פנים מחייכות ומשתדלת להסתיר כל טיפת צער מעיניי וברגע שהילדים הולכים לישון, אני מתעדכנת לראות מה קרה.
ואז. כואבת והדמעות זולגות מעצמן כי זו הדרך שלי לעבד כאב כל כך חזק. הלב מתכווץ וכואב. המחשבות עפות למקומות כה רבים.
ואז אחרי שהלב מתכווץ
הוא מתחיל להתרחב.
אני בוחרת ברוחב לב לתת ולהעביר הלאה את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב ללא שום תמורה.
זו הדרך שלי לתת אהבה גם למי שאיני מכירה.
זו הדרך שלי להגיע לכל-כך הרבה ילדים ברחבי הארץ, לבתי ספר רבים בכפרים יהודיים ובכפרים ערבים.
זו הדרך היחידה שאני מכירה שיכולה להילחם ברע.
רע קיים בעולם מאז ומתמיד ו"בזכותו" קיים גם הטוב. הטוב והרע זקוקים זה לזה כדי לצמוח בתקווה שיגיע היום שלא יהיה עוד רע והטוב יעמוד בפני עצמו ולא יזדקק עוד לתזכורת.
כשהבן שלי נכנס למיטה ולא מצליח להירדם בגלל פחדים כלשהם, אני מלמדת אותו לחשוב על דבר טוב, על דבר שקרה או שיקרה בעתיד וכך כמו במטה של קסם - המחשבה הרעה מתמוססת.
הטוב ינצח בסופו של דבר.
ובינתיים
פעילות מקסימה להפגה.
ערכת פליידו של צבי הנינג'ה שחיכתה ליהונתן כשחזר מבית הספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה