יום חמישי, 3 במרץ 2016

אמא ז"ל

הבלוג מלווה אותי כבר חמש וחצי שנים ובין תוכן חינוכי אחד לאחר, אני מכניסה דברים מהבית, חגיגות ועוד כדי שתוכלו לקבל מהם השראה ליצירה תוך דגש על פשטות וצניעות שתבלין האהבה בהם שולט.

כשרגעים קשים ומשמעותיים נכנסים אל תוך חיי, אני מוצאת עצמי כותבת אותם גם בבלוג. מרגישה מעין צורך בלתי נשלט לשתף אתכן גם בקושי כדי שתדעו שלא הכל טוב וורוד.  מי שחברה שלי בפייסבוק וודאי יודעת שאמי נפטרה במפתיע. מבלי הכנה מראש בגיל צעיר, רק בת 70.


את הערכים שעליהם מושתת הבלוג, קיבלתי מאמא ז"ל שתמיד כיוונה אותי לחיים ערכיים עם חיי משפחה מכילים, יחס מכבד זה כלפי זה, העצמת האחר, אהבת חינם וחתירה אינסופית לחיים מלאי סיפוק רוחני.
אמא סלדה מחיים חומריים ובזכותה למדתי, מגיל צעיר מאוד, להתמקד בפנימיות שבי ובזולת. לחפש אחר תוכן פנימי ולצקת יום יום תכנים פנימיים מעמיקים נוספים לתוכי ולילדיי. להיות אדם טוב לזולת ולהאיר את האור שלי, המיוחד לי.


ב20.2, ביום שבת, רגע לפני שהסתיימה מסיבת הפיג'מות של מיה עם חברותיה לכבוד יום הולדתה, קיבלתי טלפון עצוב מאוד. אמא התמוטטה בגינה, בין עצי השסק, ומצבה קשה מאוד. בנסיעה שאינה זכורה לי, הגעתי לבית החולים כמה דקות לפני שאמא הגיעה וכשהגיעה לשם, עם לחץ דם נמוך כל כך, ראיתי שמכניסים אותה לתוך "חדר הלם" על אלונקה מונשמת. תשושה. כמעט ואיננה.

הכאב החד בהבנה שמשהו נורא קרה, חקוק לי בנפש. זה יום שאזכור לעולם.


אמא נאבקה עוד מספר שעות ובסופם עזבה אותנו.
היינו איתה בשעות האחרונות וליווינו אותה בדרכה האחרונה.
כשעזבה אותנו נישקתי את כפות רגלה ונזכרתי שאהבתי לעשות זאת כילדה.
זה הביך אותה והיא נהגה להניע אותי מזה, אבל כשאוהבים ככה מישהו, מחפשים שלל דרכים להראות אהבה. וזה היה אחד מהם.

את הכאב אי אפשר להסביר במילים. הקשר שלי עם אמא היה חזק וקרוב, היא היתה החברה הכי טובה שלי. סיפרתי לה תמיד הכל: דברים טובים ופחות טובים ותמיד התייעצתי איתה.

היא ידעה להכיל אותי כמו שרק אמא יכולה,
לשמח אותי,
לטפל בי ולאהוב אותי.
היתה גאה בי ותמיד אמרה לי עד כמה.

כל מי שאני, זה בזכותה.

היא ידעה כמה אני אוהבת אותה וכמה אני מעריצה אותה. אמרתי לה את זה בכל שיחת טלפון. לפעמים הייתי מתקשרת רק בשביל להגיד לה כמה היא מיוחדת בעיניי וכמה אני מודה לה על מי שהיא היתה עבורי. על האמא שהיתה.

חוויתי איתה 34 שנים מדהימות ועל כך אני מודה לך אמא.


בגלל שאמא שלי, היא מקור ההשראה הכי גדול שלי, אני מקדישה את הבלוג כולו לעילוי נשמתה.

חלק גדול מכן משתמשות בחומרים מהבלוג ומקפידות לכבד זכויות יוצרים, אך חלק פחות ולעיתים אף מפרסמות תכנים בפורומים שונים ובבלוגים שלכן, ללא איזכור של הבלוג ממנו שאבתן או לקחתן את הרעיון. ועתה- זה חשוב לי יותר מתמיד. אנא כבדו וציינו את שם הבלוג. הפרת זכויות יוצרים אינה מתאימה לאנשי חינוך באשר הם.  תנו לי להתגאות בכן.

למקסימות ביניכן ששולחות וכותבות דברי נחמה – תודה.

תודה על הרגישות שביניכן, בעלות אינטואיציה נהדרת, ששלחו לי תמונות של התכנים שלי מופיעים בכיתות שלכן – וידעו שזה יעשה לי טוב, גם ברגעים כל כך קשים, לראות תלמידים לא שלי- משתמשים בחומרים שלי.

החומרים שלי ימשיכו להיות בחינם – כל אלו לעילוי נשמת אמא.


פרגון שלכן, שיתוף שלכן, שימוש מכבד בתכנים- עושים לי חשק להמשיך וליצור.





הוסף רשומת תגובה