יום ראשון, 23 באפריל 2017

לזכרה של סבתא ברטה - יום השואה

לפני שלוש עשרה שנים הכרתי את סבתא של יובל בעלי, סבתא ברטה. אשה מדהימה, חזקה ומיוחדת שאהבה לספר סיפורים ולשתף בחוויות הרבות שעברה.
כשנה לאחר שהכרתי אותה, היא נפטרה ממחלת הסרטן.




היום, כמו רוב עם ישראל, אנחנו כואבים את כאבם של הניספים ומשפחותיהם. כואבים גם את לבם של אלו שניצלו וסחבו איתם חוויות קשות וכואבות, צלקות שלא הגלידו. חלקם עדיין איתנו וחלקם כבר לא.

בארוחת הערב כשהתיישבנו יחד, הקראתי לילדים שני דפים מתוך סיפורה של סבתא ברטה. 




מהיכרותי הקצרה איתה, גיליתי אשה חזקה, דומיננטית, חרוצה, אוהבת, דואגת, מטפלת ומסורה שידעה ואהבה לספר סיפור שהשאיר אותי עם טעם של עוד ועוד וכך גם בכתיבתה. היא הותירה רושם רב על כל מי שפגשה ונכדיה במיוחד. 


פוסט זה מוקדש לה. לעילוי נשמתה של ברטה ניסן, בת יעקב ולונה קנטי. יהי זכרה ברוך.





הנה הצצה לשני דפים מתוך כתביה שיוכלו לשמש אתכן בעת הלימוד על יום השואה. זוהי עדות מרגשת על ילדותה בגטו בבולגריה.







להדפסת התמליל לחצו כאן

תמליל:


עדותה של ברטה ניסן


עד גיל 11 החיים היו רגילים ויפים ושלווים.

הייתי בגיל 11 כשהחלה מלחמת העולם השנייה 1940-1941, הייתי בכיתה ה' ואז פעם הראשונה הרגשתי את האנטישמיות בחג הנוצרים. הוציאו את התלמידים היהודים מהצעדה ואמרו לנו לא להשתתף בחגם בגלל שאנחנו יהודים.

בשנת 41-42 הלכו כל הגברים מעל גיל 18 לגטו ועבדו עבודת פרך. שברו אבנים וסללו פסי רכבת בתוך ההרים הגבוהים כמעט בלי אוכל ושתיה.

בתקופה זו חליתי ולא היה כסף להזמין רופא ולא היה מקובל לבקש עזרה וכסף מאנשים אחרים.

אבי לא היה בבית, הוא היה בגטו ולשכנה שלי נודע שאני חולה ובהפתעה שלחה לי רופא מהעיר לעזרתי.

בשנת 42 שלחו אותנו, הילדים והאימהות שנשארו בבית ממקום המגורים שלנו לגבולות הארץ והכוונה שלהם הייתה להעבירנו לפולין. למזלנו המלך לא הסכים שאנחנו נעזוב את בולגריה. אך לאחר זמן מה הגרמנים הרעילו את המלך בברלין.

ביום אחד בבוקר קיבלנו הודעה להיות בתחנת הרכבת עם שלושים ק"ג בגדים למשפחה. חילקו אותנו גברים לחוד ונשים לחוד, ביקשו להתפשט ולקחו את כל דברי הערך שהיו על גופינו: מטבעות, שרשראות זהב וכסף. נסענו ברכבת של בהמות עם דלתות סגורות והיה מאוד צפוף ולא ידענו לאן פנינו.

בסופו של דבר, הגענו לעיר רחוקה ליד הגבול. גררו אותנו לבית ספר – בניין ישן עם חדרים גדולים. בחדר שלנו היו ארבעים איש כולל ילדים קטנים.

קיבלנו מהמטבח של היהודים צלחת שעועית לבנה מבושלת במים ורבע לחם לאיש ליום. כולם היו רעבים והילדים בכו ורצו לחם. הייתי אז נערה בגיל 12 ועל צווארי שבבגד היה תלוי טלאי צהוב שכתוב בתוכו יהודייה.

יום אחד במקרה עברתי דרך מאפייה קטנה. עבדה אישה עם שתי בנותיה : אחת בגילי והשנייה תינוקת בעגלה.

האישה בקשה שאני אעזור לה לסדר את הלחם במדפים, היא עבדה לבד כי בעלה היה בבית סוהר בגלל שהוא עזר לפרטיזנים.

קיבלתי את בקשתה ברצון, הורדתי את הסמל של היהודייה מהבגד והתחלתי לסדר את הלחמים. הידיים שלי שרפו מהחום של הלחמים. תמורה לעבודתי קיבלתי לחם אחד. ושמחתי הייתה גדולה מאוד.

הכנסתי את הלחם תחת מעילי ורצתי מהר, שלא יראה אותי איזה גרמני , אל בית המגורים שלי. הלחם היה מחולק ל40 חתיכות בשביל כל האנשים שגרו איתנו בחדר. הילדים היו מתעוררים בלילה רעבים, הם רצו לחם.

בשנת 1944 בחודש ספטמבר נגמרה המלחמה.

חזרנו לביתנו ללא בגדים וללא רהיטים. החיים החלו מחדש והיינו מאוד מאושרים על כך שנשארנו חיים.

ואז בגיל 14 כשהתקבלתי לתיכון, קנו לי רק מחברות אבל הרצון ללמוד היה גדול. היתה לי מחברת כללית והייתי רושמת הכל אחרי שהייתי מגיעה הביתה, הייתי מעתיקה מהמחברת הכללית לכל המחברות לחוד של אותו מקצוע. אם לתלמיד יש רצון ללמוד, אין גבולות והוא יכול להגיע למטרתו.

היה לנו מורה בגיאוגרפיה שהיה אומר הלימוד הוא הרכוש הטוב ביותר, הוא קבוע וצמוד תמיד איתנו. אף אחד לא יכול לקחת אותו מכם.

הייתי מקבלת כסף מאבי עבור פעמיים בשבוע לקולנוע אך הייתי הולכת רק פעם אחת ועם הכסף שנשאר הייתי חוסכת והייתי קונה ספר לספרייה שלי.

בחופש הגדול הייתי קונה חוברות במתמטיקה והייתי פותרת שאלות שלא קשורות ללימודים כך גמרתי בית ספר תיכון עם תעודת בגרות טובה. הלימודים הללו עזרו לי מאוד בחיים בארץ.

בשנת 1948 הגיעו שליחים מארץ ישראל יחד עם בן גוריון. הוא נתן הרצאה והדליק בליבנו את החלום שהיה לנו לעלות ארץ ישראל.

80% מיהודי בולגריה נרשמו לעלייה ולא רק מארצנו, היתה עלייה מכל אירופה.

הדבר שעזר לי מאוד בחיים היה לימודיי בתיכון – בעזרת התעודה שלי, עבדתי במשך המון שנים בתור מנהלת חשבונות וגידלתי משפחה לתפארת עם שבעה נכדים.

אני מאחלת לכם שתצליחו בלימודים ובחיים ללא מלחמות רק שלום שיהיה בארצנו היפה והפורחת.





ברטה סיימה במשפט שהשאיר את כולנו נרגשים,
"אני מאחלת לכולכם שתצליחו בלימודים ובחיים, ללא מלחמות, רק שלום שיהיה בארצנו היפה והפורחת".

ברטה היקרה,
נזכור אותך לעד.

נולדה ב: 30.11.1930  ונפטרה ב: 12.6.2005

הוסף רשומת תגובה