אחת ההנאות המקצועיות שלי בשנים האחרונות טמונה ביצירת קורס אמירים בבית הספר. כשנשאלתי אם אוכל ללמד תלמידים מצטיינים במסגרת בית הספר, השבתי בחיוב ומבלי להתבלבל בחרתי באחד מתחביבי הבסיסיים. יצירת משחקים.
מי שניחן ביצירתיות ובכושר המצאה דובר בשפה שונה ומהירה. ההשראה מגיעה ברגעים הכי מיוחדים ומתחילה לעיתים ממילה, מצבע, מיצירה, מטיול, מספר ומשאר גירויים. אין מוזה אחת, יש מוזה מתחלפת. העונות משפיעות ולעיתים גם ריחות משפיעים.
הבחירה בקורס הייתה די טבעית, שכן מגיל צעיר מאוד התחברתי למשחקים וליצירתם.
התכנית נבנתה בצורה מדורגת כך שהתחילה מהיכרות מעמיקה עם משחקים קדומים ממצריים העתיקה, מסין ועוד. למדנו על הסיבות, המטרות ומשם המשכנו להיכרות עם סוגי משחק שונים. החלק החשוב במיוחד הוא לאפשר לילדים להתנסות במשחקים שונים בתחומים שונים ובכך לאפשר להם לגעת במקומות חדשים, להתנסות בדברים חדשים ולהתמודד עם הלא נודע. גיליתי שישנם ילדים שההתנסות במשחקי דמיון היא הקשה להם ביותר, אם כי דווקא שם, במקום הזה, טמונה ההתקדמות וההצלחה. הריפוי והאפשרות שלהם לגדול בפנים.
בסיום הקורס הילדים התנסו ביצירת משחק. עברנו שלבים חשובים בדרך ליצירה הסופית וכולם התחילו מדגם ראשוני שבמשך הזמן גדל וקיבל משמעות רחבה אף יותר.
החלק החשוב הוא התהליך שהילדים עברו. הם למדו עד כמה חשוב לשתף פעולה, למדו לא לפחד לזרוק ולהשליך דברים שלא עובדים ולהתנסות בדברים חדשים. הם למדו לתכנן, לעצב, לשרטט, ליצור. הכירו חומרים שונים ודרך העבודה איתם. למדו למחזר, לשאוף, להתמסר, לא לפחד מכישלון, לחשוב מחוץ לקופסה ולהמשיך ולהשתכלל. התהליך עצמו הוא הדבר החשוב ביותר.
הנה הצצה קטנטנה לתערוכה המדהימה עם התוצרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה