במהלך החודש אעלה המלצות לספרים שאנחנו אהבנו במיוחד, ספרים שהשאירו בנו חותם. אתחיל, למרות שזה קצת מוזר לי, בלפרגן לעצמי. הרי איך אוכל להתחיל לדבר על ספרים, מבלי לדבר על הספר שלי? על פְרוֹנִיָה?
כילדה תמיד אהבתי לקרוא אבל תמיד היה לי חיבור מיוחד לספרי פנטזיה מהסיבה שהדמיון היה ועדיין חלק מאוד משמעותי בי. ככל שהיה צורך בדימיון יותר מפותח – שם הייתי. ככל ש"יצאתי מהקופסה" יותר, שם מצאתי עצמי.
אבל בסביבת החברים בה חייתי כילדה לא היתה הערכה גדולה מידי לדמיון. זה נראה היה כמו בזבוז זמן מוחלט ולכן את האהבה שמרתי לעצמי. ברור לי בדיעבד, שכל אלו היו סתם עכבות ומכשולים ששמתי לעצמי.
גדלתי והבנתי שהשימוש בדימיון הוא חלק בלתי נפרד ממני והתחלתי לתת לו מקום נכבד יותר בחיי.
ערב אחד במהלך השנה הראשונה ללימודי ההוראה, כשגרתי עם יובל עוד ברחובות, התיישבתי במרפסת להכין פעילות על חומות ירושלים. הדבקתי לבנה על לבנה ופתאום, ראיתי בבירור את יערה.
ילדה יפה, עדינה וחזקה, מנומשת ומאוד סקרנית יוצאת להרפתקה בממלכה שנמצאת ממש לידינו אבל אנחנו לא רואים אותה.
לא יכולתי לעצור את כל הרעיונות שהגיחו בראשי, הם באו זה אחר זה במהירות. קדימה ואחורה עד לממלכה העתיקה הראשונה שממנה יערה התגלגלה.
קמתי, עזבתי הכל והלכתי למחשב לכתוב ואחרי כשנה וחצי הספר יצא לאור בהוצאת רימונים (כיום ידיעות אחרונות).
ילדה יפה, עדינה וחזקה, מנומשת ומאוד סקרנית יוצאת להרפתקה בממלכה שנמצאת ממש לידינו אבל אנחנו לא רואים אותה.
לא יכולתי לעצור את כל הרעיונות שהגיחו בראשי, הם באו זה אחר זה במהירות. קדימה ואחורה עד לממלכה העתיקה הראשונה שממנה יערה התגלגלה.
קמתי, עזבתי הכל והלכתי למחשב לכתוב ואחרי כשנה וחצי הספר יצא לאור בהוצאת רימונים (כיום ידיעות אחרונות).
איירה: סיגל משל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה